פס"ד בתביעה לסעד הצהרתי שיקבע זכויות במקרקעין

ההליך

בפני תביעה לסעד הצהרתי אשר יקבע שהזכויות במקרקעין- ברח' ש.  ב. ש גוש  חלקה  (להלן "המקרקעין") הם חלק מעיזבון המנוחים ס. ח ז"ל ואשתו חברי ט ז"ל, ולפיכך הזכות לרכוש את המקרקעין מחברת "הון" בע"מ או מכל גורם אחר או להתקשר בחוזה חכירה עם מינהל מקרקעי ישראל, בקשר לאותם מקרקעין, היא זכות הנמנית על זכויות העיזבון שהתירו אחריהם המנוחים, ודינה להתחלק בין כלל יורשי המנוחים בהתאם לצווי הירושה שהוצאו לאחר מותם.

רקע:

1.         המנוח - ח. ס (ז"ל), בן העדה הקראית, נפטר בחודש פברואר 2001.

2.         המנוח היה נשוי בעת ובעונה אחת לשתי נשים, לט. ז"ל (להלן:"המנוחה"), אשר נפטרה בחודש מרץ 2002 ולג (להלן:"הנתבעת 1").

3.         התובעים 7-1 הם ילדיהם המשותפים של המנוחים (ילדיה של ט).

4.         הנתבעים 8-2 הם  ילדיהם של המנוח והנתבעת 1 (ילדיה של ג').

5.         התובעים 9-8 הם ילדיה של התובעת 4.

6.         בעת עלותו ארצה בשנת 1951, השתכן המנוח עם נשותיו וילדיו בשכונת "מ. ע" ב. ש, כיום שכונת "נ. נ" ברח' ש. ב. ש, גוש  חלקה (להלן:"המקרקעין").

7.         האדמות עליהן הוקמו מ. ה הן אדמות מדינה- המנוהלות על ידי מינהל מקרקעי ישראל (להלן:"ממ"י"). על אדמות אלו בנתה קרן ורבורג בתים דו-משפחתיים. כל משפחה קיבלה דירה   ששיטחה  כ- 40-50 מ"ר איליה  הוצמד מגש בשטח של דונם.

8.         מעמדה של קרן ורבורג היה מעמד של בר רשות. לא נחתם כל הסכם בינה לבין ממ"י המסדיר את היחסים בינהן וכך גם עם חליפותיה של קרן ורבורג: בתחילה חברת גב ים וכיום  הנתבעת הבלתי פורמלית (להלן:"חברת הון")

9.         החזקת המנוח בנכס המקרקעין הייתה אף היא כבר רשות. עבור השימוש בנכס הוא שילם  דמי שכירות תחילה לקרן ורבורג ולאחר מכן לחליפותיה.

10.        חוזה השכירות בגין המקרקעין היה על שם המנוח ואמם של התובעים  ובשלב מאוחר על שם המנוח והנתבעת 1.

11.        מעת כניסת חברת הון בנעליה של קרן ורבורג היא החלה בהסדרת זכויות המשתכנים במקרקעין, באמצעות חוזי חכירה בין המשתכנים לבין ממ"י והחזרת התשלום המתחייב לקרן ורבורג או לחליפותיה בגין ההשקעות שהשקיעו אותן קרנות בבניה.

12.        עד ליום פטירת המנוח, הוא ושתי נשותיו לא מימשו את זכותם לרכוש את הזכויות במקרקעין, אף כי בשנת 1984 היה ניסיון מצידו של המנוח לרכוש את המקרקעין אך הוא לא יכול היה לעמוד בתשלום שנדרש. לכן, בפועל לא בוצעה הרכישה.

13.        במהלך השנים, ביצע המנוח עבודות בנייה והרחיב את שטח הדירות. קיימת מחלוקת איזה חלק הושקע על ידו, אם בכלל, בבניה ואיזה חלק נבנה באמצעות חברת עמידר (ת/19).

14.        לאחר שהמנוחה הלכה אף היא אל בית עולמה, פנתה הנתבעת 1 שהמשיכה להתגורר במקרקעין, לחברת הון במטרה לרכוש לעצמה את נכס המקרקעין על פי תנאים דומים או מקבילים, שנקבעו "בחוק הדיור הציבורי (זכויות רכישה תשנ"ט - 1998)".

15.        בעקבות פנייה זו, החליטה חברת "הון" למכור את  המקרקעין לנתבעת 1 והחלו ההליכים הנוגעים למכירה זו.

16.        כשנודע לתובעים על דבר ההליכים למימוש הזכויות על ידי הנתבעת 1 לבדה, הם פנו לבימ"ש בתביעה וביקשו במסגרתה לעיכוב המכירה עד שבית המשפט יכריע האם זכות הרכישה היא לנתבעת 1 בלבד או גם לתובעים, שהם יורשיהם של המנוחים.

17.        ביום 24.05.06 ניתן פס"ד ע"י כבוד סגן הנשיא השופט אסולין, לאחר שמיעת ראיות במסגרת תמ"ש 1680/03, אשר קבע כי הליכי מכירת נכס המקרקעין לנתבעת 1 יעוכבו עד למתן פסק דין אם תוגש  תביעה מתוקנת בשם היורשים לאחר קבלת צווי ירושה, שכן עד מועד פסק הדין לא הוצאו צווי ירושה אחר המנוחים.